גזר דין בתיק ת"פ 31720-06-11

1.         על סמך הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום של תיק 31720-06-11, הורשע הנאשם בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 16.6.11 בסמוך לשעה 11:30 עמדה המתלוננת מ.ב. (להלן: "המתלוננת") בתחנת אוטובוס בנצרת עלית כשהיא אוחזת בידה מכשיר סלולרי מסוג אייפון, הנאשם הגיח מאחור, שלף את הטלפון בחוזקה מידה, המתלוננת ניסתה להתנגד אך הנאשם גבר עליה, חטף את האייפון ונמלט בריצה מהמקום.

כוחות   משטרה הוזעקו למקום ובעקבות פעולת מחשב איתרו את מיקומו של האייפון וכעבור זמן קצר אותר הנאשם על ידי כוחות המשטרה. משהבחין הנאשם בכוחות המשטרה דולקים אחריו ואף לאחר שהזדהו בפניו כאנשי משטרה והורו לו לעצור, החל הנאשם

במנוסה ולבסוף נעצר שהאייפון בכיסו.

2.         כאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ועל סמך הודאתו הורשע בעבירות אשר יוחסו לו.

בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת תוך ציון חומרת מעשיו של הנאשם ונפיצות העבירות מסוג אלה בהן הורשע הנאשם. כמו כן, עתרה ב"כ המאשימה להטלת עונש מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת לרבות הפעלת עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם במסגרת ת"פ 18450-05-09 בימ"ש השלום נצרת, לתקופה של 5 חודשים.

מאידך, הסנגור המלומד ביקש לא להחמיר עם הנאשם, תוך ציון שמעשהו של הנאשם נמצא ברף התחתון של עבירת השוד. ב"כ הנאשם ציין שלא הופעלה אלימות כנגד המתלוננת אלא מדובר בשליפת פלאפון מידיה של המתלוננת, עת שהחזיקה אותו לצורך משלוח הודעת SMS. הסנגור המלומד אף הציג את הודעתה של המתלוננת במשטרה על מנת להמחיש שלא הופעלה כנגדה אלימות, עת שליפת הפלאפון.  זאת ועוד, הסנגור המלומד הציג בפני בית המשפט אסופת פסקי דין לצורך המחשת רמת הענישה במקרים שהם אף חמורים יותר ממעשהו של הנאשם.

עבירות הרכוש ובמיוחד עבירת השוד הפכו לאחרונה לעבירות נפוצות. מדובר בתופעה חמורה, מדאיגה ומסוכנת,  ששומה על בית המשפט לתת עליה את הדעת, ולהלחם בה מלחמת חורמה על מנת לעקור נגע זה משורש, כשאחת הדרכים לכך הינה ענישה מרתיעה והולמת.

למעשיו החמורים של הנאשם מצטרף עברו הפלילי. אמנם מדובר בשתי הרשעות בלבד. הרשעתו הראשונה של הנאשם מלפני כעשר שנים וזאת בגין עבירה של מעשה מגונה בכח ובעטיה הושת עליו מאסר בפועל למשך 4 חודשים בנוסף לעונשים נלווים ואילו השניה משנת 2009 עת שהורשע בעבירה של התפרצות לבנין, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, תקיפה  לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל ואיומים לפי סעיף 172 לחוק הנ"ל. בגין עבירות אלה, הושתו על הנאשם  16 חודשי מאסר בפועל בנוסף למאסר מותנה למשך 5 חודשים אותו מבקשת המאשימה להפעיל.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ שני הצדדים הן לקולא והן לחומרה, ומבלי שנעלמה מעיני נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם במקרה עסקינן, ובהתחשב בהודאתו של הנאשם מחד ומאידך,  בחומרת מעשיו, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך של 5,000 ש"ח או חודש מאסר תחתיו, במצטבר לכל מאסר אשר יוטל עליו. הקנס ישולם בתוך 120 יום מהיום.

2          אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלוננת בסך של 3,000 ש"ח . הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט לזכותה של המתלוננת בתוך 120 יום מהיום , שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב האישום ועד התשלום המלא בפועל.

3.         אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 40 חודשים, מתוכם 27 חודשים לריצוי בפועל ואילו היתרה על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור ויורשע בפרק זמן זה על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב אישום זה.

4.         אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה אשר הוטל על הנאשם בתיק פלילי 18450-05-09 למשך 5 חודשים, כך ששלושה חודשים ירוצו במצטבר ואילו חודשיים בחופף, בסה"כ ישא הנאשם ב- 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

זכות ערעור בפני בית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.